• Occurrence and Timing of Complications Following Traumatic Dental Injuries: A Study in a Dental Trauma Department
     
    Shaul Lin,Nir Pilosof,Munir Karawani,Ronald Wigler, Arieh. Y. Kaufman,Sorin T Teich.
     
    סיבוכים בחבלות שיניים לאחר חבלה כוללים את מוך השן והרקמות התומכות. סיבוכים אילו יכולים להיות מסוגים שונים בינהם: נמק מוך, ספיגה אנקילוטית, inflammatory root resorption , והסתיידות מוך השן (PCO). הסיבוכים הללו יכולים להופיע מיד לאחר החבלה או מספר שנים לאחר מכן. הפרוטוקולים המקצועיים של האיגוד הבינלאומי לטרומה דנטלית ה- International Association of Dental Trauma (IADT) והפרוטוקול של האיגוד האירופאי לאנדודונטיה (ESE), מכילים מידע המבוסס בעיקר על דעתם המקצועית של הכותבים ומיעוטו על מחקרים מבוססים.
    במחקר הנוכחי נאספו כל התיקים של מקרי החבלה דנטלית שטופלו במסגרת בית החולים רמב"ם ובוצעו בהם מעקבים במשך השנים 2002-2014.
    מטרת המאמר הייתה לבחון מהו פרק הזמן המינימלי שבו ניתן לאבחן הופעת סיבוך ושכיחות הופעתו. התקציר מביא את עיקרי המאמר, והמלצתנו:
    בחבלות מסוג שירוש (Avulsion) הספיגה השכיחה ביותר הינה ספיגה אנקילוטית. סיבוך זה מתגלה לרוב בממוצע לאחר 1.18  * שנים (y), כאשר חילקנו זאת לשיניים שהושתלו מעבר ל-60 דקות ביובש, הזמן מרגע ההשתלה מחדש ועד הופעת סימני ספיגה רנטגניים היתה בממוצע 0.97 * y . כאשר נבדק כמה זמן עבר עד הופעת סימני הספיגה בשיניים שהיו ביובש פחות  60 דקות. ההופעה היתה בממוצע לאחר 1.24 * שנים.
    המדיניות שנקטנו במיון בית החולים ברמב"ם הוא שבכל מקרה עדיף להשתיל מחדש את השניים ללא תלות בשהותם מחוץ לפה בכל תנאי שהוא כולל יובש. מתוצאות המחקר הסתבר שאחוז השיניים שהופיעו בהם סימני ספיגה אנקילוטית, לאחר ששהו מעבר ל 60 דקות ביובש היה69%  בעוד שבשיניים שהושתלו  בפחות מ- 60 דקות נמצאה ספיגה אנקילוטית רק 37.8% . מימצא זה הוא ייחודי וחרריג מהדעות הרווחות שלא רצוי להשתיל שיניים ששהו מעבר ל20 דקות מחוץ לפה בגלל התפתחות עתידית של אנקילוזיס.
    בשיניים שבעלות אפקס פתוח שעברו שירוש נמצא שהסיבוך הנפוץ ביותר הוא נמק מוך - 54.9% , והופיע כעבור 1.18  *y .  סיבוך נוסף שנתגלה הוא ספיגה צווארית המופעה בממוצע כעבור 4.6  *שנים  בעיקר בגיל מבוגר.
    מסקנת המאמר היא שבחבלות קשות מסוג שירוש , ולוקסציות יש להקפיד על עריכת בקורות תקופתיות גם בשנה השניה .מומלץ לקרוא למטופל לבקורת, אחת לחצי שנה או אחת לשלושה חודשים. יש לשקול גם המשך מעקב אחת לשנה החל מהשנה השלישית עד 7 שנים.  
    * החישוב הוא עבור שנים כאשר החישוב הוא לפי  10 המציין 12 חודשים.
     
     
    תודה מיוחדת לכל הכותבים:
    דר מוניר קראווני- מרכז המחלקה, רמב"ם
    פרופ' אריה קאופמן- מרכז ההתמחות, רמב"ם
    דר ניר פילוסוף- מתמחה במחלקה
    דר רונן ויגלר- מתמחה וכיום מומחה באנדודונטיה במחלקה בתל אביב
    פרופ' סורין טאיך- סגן הדיקן באוניברסיטת קליוונלד , ארה"ב.